הרמתי אבן יפה מהאדמה.
הפכתי אותה מכל הכיוונים
והסתכלי בה בעיון.
"אבן, אמרי לי את דברך" אמרתי.
האבן שתקה.
"אבן, אמרי לי את דברך" חזרתי ואמרתי.
האבן בשלה. שותקת.
"כנראה האבן הזאת אילמת" חשבתי לעצמי.
ואז נפלה בי ההכרה:
אני
חרש.
"תהיו פאסיביים"!
הרמתי אבן יפה מהאדמה.
הפכתי אותה מכל הכיוונים
והסתכלי בה בעיון.
"אבן, אמרי לי את דברך" אמרתי.
האבן שתקה.
"אבן, אמרי לי את דברך" חזרתי ואמרתי.
האבן בשלה. שותקת.
"כנראה האבן הזאת אילמת" חשבתי לעצמי.
ואז נפלה בי ההכרה:
אני
חרש.
אל תטעו, זה לא עניין של חלוקת קשב. זה תשומת לב לדברים שנעים לידיינו ואנחנו
לא משכילים להושיט להם יד.
כשקראתי את הקטע המופלא שלמעלה, חשבתי עם צביטה קלה בלב, על כל הדברים שפספסתי בחיי.
על כל הדברים שהיו שם ולא מימשתי כשיכלתי.
זה ממש לא משנה למה לא עשיתי את זה. זה בטח לא חשוב היום- עכשיו, זה התאים לאותה נקודת
זמן ומקום- אז. עכשיו אנשים יקרים יש כאן מסר חזק לכולנו:
תחיו את חייכם בעיניים פקוחות ועם ידיים פרוסות לצדדים- אל תפספסו שום הזדמנות שנקראת בדרככם. תבחנו ותקשיבו לכל אומר. היו עסוקים בהקשבה – לא בתשובה שאתם בונים בראשכם.
גם אבן מדברת.
הקשבה משמעותה פאסיביות. הקשבה משמעותה לשכוח את עצמך לגמרי. אם אנחנו לא יכולים לשכוח את עצמנו, אנחנו לעולם לא מקשיבים. אם אנחנו שמים לב לעצמנו יותר מידי, אנחנו מעמידים פני מקשיבים.
יתכן וזו הפעם הראשונה שאתם נתקלים במישהו שאומר לכם: " תהיו פאסיביים". כן, אני אומרת ומחזקת אתכם להשתמש בכלי הפאסיביות בחייכם. אתם תופתעו לגלות כמה אפשרויות יצמחו מכך, בכמה תעצומות נפש תיזכו.
מותר להיות פאסיביים בנקודות חיים. זאת אחת הנקודות ששווה ללמוד ממנה.
אני בסך הכל, מבקשת מכם להיות פאסיביים. רק להקשיב. כמה זה קשה?
מסתבר שזה קשה.
אנחנו משתמשים בסגנונות שונים של "הקשבה" כך חיינכו אותנו. אנחנו יכולים להיות מקשיבים מעשיים- כל הזמן נותנים עצות שאנחנו בעצמנו מעולם לא יישמנו. תוצר: מעצימים את הפחד של האדם מולנו.
מקשיבים אנליטיים- כל הזמן מחשבים ומעריכים את המצב, טבלאות של סיכון והצלחה רצות בראשנו. תוצר: הופכים את האדם מולנו לחסר אונים מול הסיכונים.
מקשיבים אמפתיים- שכל הזמן מהנהנים בראש ומכילים את האדם מולנו. תוצר: שקיעה והעצמה של מצב קיים.
מקשיבים מתוך התנגדות- הקשבה שבזכותה הופכים לצרי אופקים, סלקטיביים. תוצר: לא מתקיימת למידה והפקת מסקנות.
כל הסגנונות האלה ועוד בהכרח אומרים: שהעיניים שלנו עצומות ואנו ישובים משולבי ידיים.
אבל האם אנו יכולים באמת להקשיב? באמת לשאול את האדם מולנו שאלות שיקדמו אותו- לא שיוכיחו כמה אני טוב?! ומה אני שווה?!
להקשיב באמת זוהי אומנות בעיניי. הקשבה פאסיבית תוביל לשמיעה אקטיבית וליצירת משמעות בשיחה עם האחר. אם אתם לא פנויים לשיחה פאסיבית עדיף לוותר עליה. תגדירו לעצמכם את הגבולות.
כשאתם מקשיבים אל תגידו לאיש מולכם מה הוא צריך להרגיש, אל תאמר שאינך מבין. תקשיב ותביא אותו להבין. לעיתים שתיקה עוזרת לאדם מולך להבין. תקבל את מה שהוא אומר לך כעובדה פשוטה, כך הוא לא צריך לשכנע אותך ויש לו זמן להבין את מה שהוא בעצמו אומר.
אם האדם מולך בחר לעשות משהו, אל תגיד לו שזה לא נכון, אם קשה לו אל תאמר לו שזה קלי קלות.
תהיה שם איתו בכדי להעניק לו את העוצמה לגלות ולהגשים את דרכו שלו. תן לו ללכת אחרי שאיפותיו
זה בהכרח יהיה הכי נכון עבורו. זה בהכרח יהיה לא נכון עבורך. תאפשר לו. כך הוא יגדל.
תנסה להיות שם-
אל תייעץ, אל תכוון, אל תארגן רק תקשיב. תן לאדם מולך לחשוב את הדברים.
תחריש.
אחר כך תהיה אקטיבי.
זיכרו, כשאדם מבקש את הקשבתנו הוא רוצה שניתן לו את המקום להיסתכל לעומק שלו עצמו.
ואם אנחנו לא שם באמת, האדם שמולנו לא יוכל לעשות זאת. לכן, תהיו פאסיביים.
בברכת שפע, מירב לוי-ליבוביץ "מירב האפשרויות" www.tmost.co.il
